פסק-דין בתיק פש"ר 371-08

            מבוא

1.         בפניי בקשת מר מלכה שמואל טימור (להלן: "החייב") להכריזו כפושט רגל.

            רקע עובדתי

2.         ביום 09/07/08 ניתן צו לכינוס נכסי החייב לפי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך של 617,640 ש"ח ל-35 נושים, והושת עליו תשלום חודשי בסך 100 ש"ח החל מיום 09/07/08, ולתקופה של 6 חודשים שלאחריה יעמוד התשלום החודשי על סך של 500 ש"ח. בהחלטה שניתנה ביום 21/01/09 על ידי כב' השופטת דיאנה סלע, החליטה כב' השופטת סלע להותיר את התשלום החודשי על סך של 100 ש"ח על כנו למשך 6 חודשים נוספים. מחודש יוני 2009 הועלה התשלום החודשי לסך של 500 ש"ח, ואולם בהחלטת בית המשפט מיום 15/10/09 הופחת התשלום החודשי לסך של 100 ש"ח, ונותר מאז ועד היום על הסך הנ"ל.

3.         מדברי החייב עולה, כי תלויים כנגדו 23 תיקי הוצאה לפועל, נערכה לו חקירת יכולת, ואולם תיקיו לא אוחדו.

4.         עד מועד עריכת חוות הדעת על ידי הכנ"ר מיום 14/11/10, הוגשו נגד החייב 16 תביעות חוב בסכום כולל של 360,847 ש"ח, לא נדרשו חובות בדין קדימה.

5.         ביום 12/08/09 וביום 19/08/09 נערכו אסיפות נושים בעניינו של החייב. באסיפה הראשונה נכח ב"כ החייב, אך לא נרשמה נוכחות מטעם מי מנושי החייב. באסיפה השנייה נכח ב"כ החייב וכן ב"כ הנושה, אביעד שירותים לוגיסטיים. יוער, כי החייב לא התייצב לאסיפות הנושים שהתקיימו בעניינו, מאחר והיה מצוי במעצר.

6.         החייב לא הציע לנושיו הצעה כלשהי להסדר חובותיו.

7.         החייב מצוי במעצר בית לאחר שבחודש מרץ 2009 הוגש כנגדו כתב אישום במסגרת ת.פ. 4046/09 בגין סחר בנשים, ואשר טרם ניתנה בו הכרעת דין.

8.         לנוכח העובדה, כי החייב נתון במעצר בית בעקבות כתב אישום שהוגש כנגדו בת.פ 4046/09, נערכה חקירתו של החייב במשרדי הכונס הרשמי ביום 21/10/10. החייב מסר את הגרסה, לפיה ראשית הסתבכותו הכלכלית ארעה בשנת 2006, עת נכנס כשותף בעסקו של אחיו. לדבריו, אחיו היה שקוע בחובות באותה העת, ולכן רשם החייב את העסק על שמו, כאשר לטענת החייב פעל העסק כהמשך ישיר של העסק הקודם, אשר היה רשום על שם האח. לטענת החייב, ביום 25/09/06 נפרץ בית העסק ונגנבה מתוכו סחורה בשווי של כ-150,000 ש"ח. החייב פעל להגשת תלונה במשטרה בגין האירוע, וכן הגיש תביעת פיצויים כנגד חברת הביטוח, המגן חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את בית העסק.

            כמו כן טען החייב, כי נפל קורבן למעשה מרמה מצד מר ציון עזרא, אשר סיפק לחייב, לטענתו, סחורה מזויפת. החייב טען, כי כתוצאה מכך, נאלץ להחליף את הסחורה והדבר הוביל להפסדים כבדים מצידו.

            כמו כן, תלה החייב בחקירתו את נסיבות הסתבכותו בהלוואה שנטל מגורמים פרטיים שונים.

9.         מחקירת הכנ"ר עולה, כי ביום 01/06/06 פתח החייב עסק לייבוא ולשיווק מותגי אופנה. עסק זה פעל כהמשך ישיר לעסק שהיה בבעלות אחיו של החייב, דודי מלכה, מאחר ואחיו של החייב היה מצוי בחובות.

            הכנ"ר ציין בחוות דעתו, כי מדיווחי החייב עלה, כי העסק החל להידרדר בחודשים אוקטובר-נובמבר 2006, ונסגר באופן סופי בחודש דצמבר 2006. החייב דיווח לרשויות מע"מ על סיווג העסק כלא פעיל החל מיום 11/02/07.

            עוד ציין הכנ"ר בחוות דעתו, כי מכתב התביעה שהגיש החייב כנגד המגן חברה לביטוח בע"מ עולה, כי ביום 25/09/06 נפרץ בית העסק ונגנבה סחורה בסך של כ-150,000 ש"ח. פניית החייב לקבלת פיצויים ממבטחיו נדחתה בטענה כי בחקירתו נבעו סתירות היורדות לשורשו של עניין וכי יש בהן להצדיק את דחיית תביעתו. לנוכח האמור, הגיש החייב תביעה כנגד מבטחיו במסגרת ת.א. (ת"א) 27786/07, אשר נקבע להוכחות.

            הכנ"ר הפנה בחוות דעתו לאמור בסעיף 28 לתצהיר שנתן החייב בתמיכה לבקשה למתן צו כינוס. במסגרת סעיף 28 לתצהיר, הצהיר החייב, כי נטל ממר אשר מויאל הלוואה בסך של 100,000 ש"ח ביום 31/12/06, על מנת להבריא את עסקו. עוד ציין הכנ"ר, כי בחקירת החייב התברר, כי חובו של החייב למר אשר מויאל עומד על סך של כ-180,000 ש"ח.

            הכנ"ר ציין, כי החייב טען כי המחה את זכותו לקבלת פיצויים עתידיים מחברת הביטוח למר אשר מויאל. בהקשר זה מוסיף הכנ"ר ומציין, כי החייב כלל לא ציין את מר אשר מויאל במסגרת רשימת החובות בטופס 5, ונושה זה אף לא הגיש תביעת חוב. הכנ"ר טען, כי בנסיבות המתוארות ולאחר שעסקו של החייב נסגר עוד ביום 31/12/06, תמוהה טענתו של החייב, כי נטל הלוואה עבור עסקו, ועל כן לא ברור מה עשה החייב בכספי ההלוואה הנטענת.

            הכנ"ר הוסיף וציין, כי החייב טען כי נפל קורבן למעשה מרמה והונאה מאדם בשם ציון עזרא, אשר סיפק לחייב סחורה מזויפת. כתוצאה מכך, החזירו לקוחות החייב את הסחורה המזויפת, והחייב נאלץ למכור את הסחורה, לטענתו, בשווקים במחירים נמוכים. בתגובה, ביטל החייב לטענתו את השקים שמסר למר ציון עזרא, וזה הגישם ללשכות ההוצל"פ לגבייה. התנגדות החייב לביצוע השטרות נדחתה על ידי בית המשפט.

            הכנ"ר העלה בחוות דעתו, כי החייב ציין בסעיף 30 לתצהירו, כי העביר לאחיו שקים חתומים על ידו, כאשר אחיו עשה בשקים אלה, לטענת החייב, ככל העולה על רוחו, וכך סיבך את החייב בחובות נוספים.